נבואה המגשימה עצמה
"הנבואה" המדוברת תחילתה בימי ההתכתשות בין הרפובליקנים לדמוקרטים בארה"ב אשר ניסתיימה בניצחונו של ברק אובמה על ג'והן מקיין. המדיה הישראלית, רובה ככולה, התגיסה לקדם את מועמדותו של אובמה מתוך תיקווה כי זה יענה לציפיותיהם מקדמת דנא להסיג את ישראל מהגדה בנוסך האווילי של "שטחים תמורת שלום".
כדרכה בחול, המדיה הישראלית עושה כל שלאל ידה להשית האג'נדה החד צדדית שלה על כלל עם ישראל כאשר אינה בוחלת באמצעים, כולל שימוש פושע באמצעי שידור ממלכתיים להבעת רצונות ומאוויים אישיים ומגדריים.
אובמה ניתפס בעיני חונטה פבלובית זו כמלאך המושיע. הנה, את שלא צלח בידם עד כה, יבוא המושיע מעבר לים ויאנוס את ישראל לפעול כרצונם. אלו בינינו אשר ימצאו מקבילה בדרכם הנכלולית של בעלי אג'נדה זו לשלוט נכלולית בישראל, באמצעות מסלול עוקף דמוקרטיה ובחירות, באמצעות מדיה, עמותות חוץ פרלמנטריות ומערכת משפטית שטופות אג'נדה ומשתפות פעולה, אינם טועים, כלל וכלל אינם טועים.
החמאס מצידו כבר הבין להיכן נושבת הרוח בישראל ומבסס רבות את האסטרטגיה שלו להשמדת ישראל על השמאל הרדיקלי הישראלי. נזכיר כאן נישכחות שאינן כה רחוקות:
הספר 'המלחמה השביעית' מאת העיתונאים אבי יששכרוף מקול ישראל ועמוס הראל מ'הארץ', בחן את תופעת והשפעת סרבנות השמאל על אויבי ישראל ונכתב על סמך תחקיר מקיף שעשו השניים בקרב הנהגת החמאס בעזה ובבתי הכלא הישראלים. יששכרוף אשר ריאיין בספטמבר 2004 עשרה מבכירי החמאס ובינהם ג'מאל אבו ג'הידה והשייח חסן יוסוף, סיפר בתכנית 'ערב חדש' בערוץ 1 כי מנהיגי החמאס אמרו לו במפורש: "השמאל הישראלי ומחנה השלום שלכם הם אלה שעודדו אותנו בסופו של דבר להמשיך בפיגועי ההתאבדות. דווקא מה שאתם מכנים בישראל "מחנה השמאל" הוא זה שחיזק את ההחלטה ועודד אותנו להמשיך בפיגועי ההתאבדות כי אלו הוכיחו לנו שקיימים סדקים בחברה הישראלית והחמאס יכול לפעול כדי להרחיבם". דומה ואין עדות זו זקוקה לפרושים....לתשומת ליבן של המשפחות השכולות.
היגדיל לעשות עיתון "הארץ" בנוסף לעיתוני לווין מלחכי פינכת הפלסתינים כ'מעריב' ו'ידיעות אחרונות', אשר שם עצמו בראש המסע לבחירת אובמה בישראל ודאג להביא לידיעת קוראיו בעשרות מאמרי "דעות אובייקטיביות" יומיות אשר כווונו ליהדות ארצות הברית, הכוללים רמזים דקים כעוביו של הפיל, כי כל שעל אובמה לעשות עם היבחרו הוא לשכוח מעניני ארצות הברית ולהשקיע כל כולו באינוסה של ישראל על מנת לספק תאוותם הבהמית של זו החונטה.
הנה אנו באים ל"מלחמת עזה הראשונה". האפשרות כי ישראל תוכתר כמנצחת בעימות זה אינה אפשרות קבילה על חברי הגילדה. שנתם של עיתונאינו נודדת למחשבה כי רחמנא ליצלן, קיימת סכנה ממשית לחתימת חוזה הפסקת אש בר קיימא בין ישראל לחמאס בתיווך מיצרי אשר יהיה תקף לזמן רב ובסיסו יהיה הרמת דגל לבן מצד החמאס. לכך אינם מוכנים.
ניצחון ישראלי יציג את עיתונאינו הקטנים והאג'נדה המופרכת בה הם מחזיקים במלוא קלונה. לפתע תיזכר ותתברר "מתהומות נשייתם", תמיכתם הפעילה בגרוש גוש קטיף והגרוש עצמו כסיבה המרכזית לעלית החמאס בעזה, הפגזת שדרות ועוטף עזה באלפי רקטות משך שמונה השנים האחרונות, עשרות הרוגינו ומאות פצועינו עקב כך וכמובן "מלחמת עזה הראשונה" על אלפי הרוגיה ופצועיה משני הצדדים.
הדרך לחסימת אפשרות ניצחון ישראלי אשר נינקטת בידי המדיה הישראלית הינה פשוטה. הצופים כבר שמו ליבם כי בשידורי החדשות אשר הינם ללא התחלה וללא סוף מאזור הלחימה, מטמיעים השדרים לאחרונה מסרים מוצנעים, גלויים ואף בוטים בדבר הצורך לסיים הלחימה מהר ככל האפשר. בשידורים לאומה הינם מנסים לסחרר ראשינו כי הושגו מטרות הלחימה ויש למהר ולנתק מגע עם הפלשתינים.
לטעמם, הסדרי ביטחון אשר יבטיחו כי החמאס לא יחזור בדיוק על תרחיש קדם "מלחמת עזה הראשונה" אינם נחוצים כלל וכלל. הא-ראיה, ציפורה ליבני אמרה, הנה ההוכחה באי נחיצות ההסדרים, ציפורה ל' אמרה. אדריכלית הסכם 1701 הכישלוני עם החיזבאללה אשר בוודאות מצמררת יביא בעתיד הניראה לעין לעימות ומרחץ דמים נוסף בצפון הארץ אינו מענינם, ציפורה (שמא ארד את אדלר?) הרי פסקה פסוקה.
ישראל לא הישיגה עד עתה ולו מטרה אחת אשר לשמה אמורה היתה לצאת ללחימה עקובה מדם זו. ישראל לא שיקמה את כח ההרתעה שלה עד כה. במזרח התיכון מראית העין היא הקובעת. באם תקום ישראל ותעזוב את רצועת עזה היום הרי החמאס יכריז ניצחון על ישראל. באם "הצבא החזק ביותר במזרח התיכון" לא היצליח להכניע את החמאס לאחר יותר משבועים לחימה הרי החמאס צודק. תשתיתו נהרסה, משרדיו עשנים, בתיו הרוסים מסגדיו עלו בעשן אך הוא שרד ועבורו ועבור העולם הערבי זהו ניצחונם ובצדק.
באם ישראל לא תשכיל לחסום כליל את ציר פילדלפי ולאסוף את חימוש החמאס הרי כישלון כאן יגרור ריקוט דרום הארץ כבתחילה. שוב הרי לנו כישלון במטרות המבצע. ובאם כך מדוע כלל יצאנו למלחמה צודקת זו?
כעת ניכנסנו לשלב תיקשורתי חדש. מזה מספר ימים ששדרינו אשר זממם לא עלה בידם, להסיג את ישראל כחפצם, נוקטים בתהליך אשר ניתן לכנותו כשיתוף פעולה דו-צדדי, מבוסס היזון חוזר, עם החמאס להקלת המצור והלחץ מעליו.
התהליך הוא כדלקמן: שדרי מדיה ישראלית טורחים השכם והערב להעלות "תרחישי אימה" המעלים "חשש" כי הארכת המבצע מעבר לתאריך הכתרתו של אובמה אפשר ותקלקל את מעי ביטנו הרגישים של הנשיא האמריקני הניבחר ואל לנו לגרום לו קלקול מצב רוח כה חמור. הרי ברור ,לטעמם, כי מצב רוחו של אובמה חשוב עשרות מונים משלומם של ילדי שדרות, איך לא הבנו זאת עד עתה?
החמאס אינו צריך רמזים נוספים, אנשיו אינם אך רצחנים-מטורפים הם גם חכמים ופיקחים (הלואי עלינו) ואינם ניצרכים לזמן רב לחוש את הדופק בצידו הישראלי של הגבול, הרי ניזכור את שנאמר בראשית המאמר, הסיבה והמסובב חוברים יחדיו, הלא כן?
מכאן, הדרך לסרוב החמאס לקבלת תנאי מצרים וישראל להפסקת אש ברת קיימה תוך יתרון לישראל הינה קצרה. מנהיגי החמאס קולטים לאן נושבת הרוח אצל מיטיביהם בישראל ואינם שומטים הזדמנות פז זו מידיהם. אנשי המדיה הישראלית והגוש התומך בהם לא מאכזבים שוב.
הם כבר הבינו כי ישראל לא תיכנס לשלב השלישי מפאת "אפקט אובמה" אשר מועצם מעבר לכל פרופורציה בידי המדיה הישראלית שטופת אג'נדת "שטחים תמורת שלום" (?), המנסה "לאיים" על ניבחרי ציבורנו בשוט אובמה וכל שעליהם לעשות כדי לצאת מנצחים מהמערכה הוא להחזיק מעמד עד הכתרתו של אובמה, המדיה הישראלית הרי כבר הודיע /רמזה להם זאת ותידאג לאקלים נאות לכך בצד הישראלי. ברי להם כי ישראל וצבאה יהיו משותקים אזי אז (כפי שהפכו משותקים כבר כעת).
המדיה הישראלית ניסתה לשדר ממלכתיות, תמיכה בחיילינו ובקו הממשלתי בימיה הראשונים של המערכה. כעת ניפרץ הסכר. ניראה כי שבועים של איפוק הינם מעל ומעבר ליכולתם האינטלקטואלית של עוכרי הדמוקרטיה הללו, חייבים הם לאחוז את תאוותם בידם, כאלו היו, כאלו הינם, כאלו יהיו.
הערת אגב: אנו איננו סולחים לאולמרט על כישלונו במלחמת לבנון השניה ועל מעורבותו לכאורה בפרשות שחיתות ושוחד מבהילות. מאידך, חייבים אנו להודות כי אפשר שלמד לקחו, כפי הניכר מניצוחו על ממשלת ישראל ב"מערכת עזה הראשונה". לפתע מגלה הוא הבנה אסטרטגית מדינית אשר כה כשל בה במלחמה הקודמת. כפי שידענו להעלות על נס את כשליו ובדין, צריכים אנו להיות מסוגלים לאמר את שיבחו (אפילו ומונע הוא מטעמים אישיים), כאשר השעה נאותה לכך, לפחות לעת עתה.
אהרון רול
amroll@rogers.com
www.aaronroll.com
http://www.global-report.net/aroll/
